האנימות שסיימתי לאחרונה D:

נכון שהפוסט הזה היה לא צפוי? אז כן, החלטתי לפני הפוסט מנגות, ולפני הפוסט של אנימות הסתיו שכבר התחילו לצאת, להקדיש פוסט קצר לאנימות שהספקתי לסיים ברצף המוטיבציה שהייתה לי כדי לגמור כמה שיותר אנימות מהוואטצ'ינג שלי לפני שאני מתחילה אנימות חדשות. אז... תהנו? או משהו כזה.



Nodame Cantabile
מספר פרקים: 23
ז'אנרים: חלק מהחיים, מוזיקה, דרמה, רומנטיקה, קומדיה, ג'וסיי.
סטודיו:  J.C. Staff
תאריך שידור: 12.1.2007 עד 15.5.2007

שיניצ'י צ'יאקי (Shinichi Chiaki) הוא מוזיקאי מצטיין שחלומו הוא לנגן עם האליטות באירופה. הוא בא למשפחה ידועה והוא ידוע לשמצה על היותו פרפקציוניסט - הוא ביקורתי לא רק אל עצמו, אלא גם לאנשים שסביבו. הדבר היחידי שמונע ממנו לעבור לאירופה זה הפחד שלו מטיסות. וכתוצאה מכך, הוא מקורקע ליפן. במהלך השנה הרביעית שלו בבית ספר יוקרתי למוזיקה ביפן,  הוא פוגש את נודה מגומי (Noda Megumi), או כמו שכולם מכנים אותה, נודאמה (Nodame). מעל לפני השטח, היא נראית כילדה מבולגנת בלי שום כיוון בחיים, אבל כצ'יאקי שומע אותה מנגנת הוא מתעניין בסוג המוזיקה שהיא מנגנת. לצערו של צ'יאקי, נודאמה עוברת לגור בדירה אחת לידו, והוא מגלה שהיא מאוהבת בו על כל הראש.


וואי. זו פשוט אנימה מדהימה. ובאמת, שמעתי עליה רבות גם הרבה לפני שחשבתי להתחיל אותה. למרות שההתחלה היא קצת מוזרה, שקשה להתרגל לאופי המוזר של נודאמה (גם לצ'יאקי היה מאוד קשה עם זה), ובכלל הפרקים הראשונים הם מן הקדמה, שבכל פרק מציגים דמות חדשה ומגלים יותר על צ'יאקי ונודאמה. אבל מנקודה מסויימת (מאז שצ'יאקי התחיל לנצח על התזמורת במקום המאסטרו), אנחנו לא רק מגלים שצ'יאקי הוא לא רק סנוב מתנשא, אלא גם מוכשר בכל כך הרבה דברים בתחום המוזיקה. מהנקודה הזאת התחיל השינוי המשמעותי בעיקר אצל צ'יאקי, אבל גם אצל חברי התזמורת "S" שעד אז נחשבו לנגנים הגרועים באוניברסיטה. הדבר יחידי שחבל בקשר להתפתחות הדמויות זה שנודאמה נשארה אותו הדבר כמעט למשך כל האנימה, חוץ מהשינוי המשמעותי שקרה לה לקראת הסוף (שאני לא יודעת בוודאות עם השינוי הזה היה לטובה). במהלך האנימה ישנם ביצועים מדהימים (!) של שירים קלאסיים, חלקם ידועים וחלקם פחות, ואני, למרות שעד עכשיו מוזיקה קלאסית גרמה לי לבחילה, מאוד נהניתי מזה. היה פשוט מדהים. ואם כבר מדברים על המוזיקה, אי אפשר שלא לדבר על שיר הפתיחה והסיום. חוץ מזה שהשירים עצמם חמודים ביותר, הקליפ עצמו הוא מה שעושה את כל האפקט. כמו הקשת שבשיר סיום הראשון, או המגניבות בשיר הפתיחה עם כלי הנגינה והכל. מבחינת הדמויות, אהבתי את רובן. ברצינות. את צ'יאקי וגישתו הצינית-מתנשאת אהבתי עוד מההתחלה, ואהבתי אותו אפילו יותר אחרי שהוא התחיל להתפתח. את נודאמה בהתחלה שנאתי, כי היא מסוג הדמויות שאני לא ממש אוהבת (כמו יואי מקייאון למשל), אבל לאחר כמה זמן התרגלתי אליה, וגיליתי שהיא בסך הכל ילדה קצת מסורבלת ומאוד מצחיקה. עוד דמויות שמאוד אהבתי זה את מינה (3>) ואת מאסומי, שהוסיפו הרבה בתחום הקומדיה בעיקר בכך שהם תמיד מתלהבים מזה שהם טובים, ובעצם הם... לא (מצד שני, מה אני מבינה. צ'יאקי אמר את זה). בקיצור, נודאמה זו אנימה שווה במיוחד, ובטוח שאני אגמור גם את העונה השנייה ואת האובות ברגע שאני אסיים להשלים עוד כמה דברים שנטשתי. בכל אופן, נתתי לנודאמה 9.5/10.  3>


No.6
מספר פרקים: 11
ז'אנרים: מדע בדיוני, אקשן, שונן אי.
סטודיו: Bones
תאריך שידור: 8.7.2011 עד 16.9.2011

העלילה מתרחשת בעיר האידיאלית "NO.6" בשנה 2013. שיון (Shion) נשפט שיש לו את "הדירוג הגבוה ביותר של אינטיליגנציה" בגיל שנתיים, ולכן הוא יכל לגור באזור היוקרתי "Cronos". ביום הולדתו השניים-עשר, הוא פוגש ילד יפה בשם "נזומי" (Nezumi - או בתרגום לעברית, "עכברוש") שברח מאזור האבטחה של העיר. שיון הגן עליו, אבל מחלקת הבטחון הכללית לקחת לשיון את כל הפריבילגיות שלו, וגירשו אותו "לשכונה האבודה ("Lost Town"). ארבע שנים אחר כך, אירוע מסתורי מוביל את שיון לסודות של העיר NO.6.


בפעם הקודמת שכתבתי על מס. 6 (בפוסט על אנימות קיץ) הייתה לי דעה מאוד חיובית. ומה שמצחיק זה שבגלל שהעלתי את הציפיות שלי לאחר שלושת הפרקים הראשונים, התאכזבתי יותר. מפרק ארבע, האנימה התחילה להתדרדר לטעמי. כל הזמן חזרו על אותם הדברים רק לצורך השונן איי ולענות על הציפיות של הפנגירלז. אבל מה לעשות שאני לא אחת כזאת. מצד שני, פתאום בשלושה הפרקים האחרונים נזכרו שצריך לשים עלילה, אז הם התחילו לדחוס מלא דברים. אז מה הקטע? הם נזכרו קצת מאוחר מדי. אני חושבת שהם היו צריכים ללכת על קצב אחד ויחיד - או לשעות מההתחלה את העלילה ולפתח אותה לכל משך האנימה, או פשוט לוותר מראש ולקבוע את זה כאנימת שונן איי רגילה בלי פואנטה. לדעתי הם היו צריכים להחליט, כי יצא להם פייל. את הסוף של האנימה די שנאתי. הוא היה דחוס ולא מובן בעליל, וזה עצבן אותי בטירוף שפתאום הם החליפו בתפקידים של שיון ונזומי - כל האנימה נזומי הציל את שיון כי שיון היה יוזלס, ופתאום שיון תפס יוזמה והציל את נזומי. אחלה. בנוסף, אני חושבת שההסבר למס. 6 הרעה הזאת שהם כל הזמן נלחמו בה הוא דיי פייל. עיר מושלמת, ולכן את כל מי שהתנגד העיפו. אחלה. מקורי משהו. מרושע משהו. מבחינת הדמויות... את כולם כמעט שנאתי, ובמיוחד את שיון. הוא היה כל כך בכיין ויוזלס, פשוט רציתי להביא לו כאפה חצי מהזמן. הדמות היחידה שהצילה את המצב זה נזומי (3>). לא רק שהוא בישי ומגניב, הוא אשכרה עשה משהו. הוא זה שיזם והציל את שיון כל הזמן, ותכלס, החשיבה שלו הייתה הכי הגיונית. אה, וממש אהבתי את איך שנזומי שר. 3>
את השיר סיום והפתיחה לא ממש אהבתי. השיר סיום היה עוד חביב, לא משהו מיוחד, אבל השיר פתיחה היה מזעזע. המנגינה עוד בסדר והכל, ובאמת היה לזה פוטנציאל להיות שיר טוב, אבל הזמרת... היא כ"כ גרועה... זה פשוט הכאיב לי באוזניים לשמוע אותה שרה. היא הזכירה לי מאוד את הזמרת ה"מוכשרת" ששרה את השירים של האנסאקו אירוהא.
לאנימה הזאת הבאתי בסופו של דבר 8 מסיבה אחת בלבד: נזומי 3333>
בחיי שהוא הציל את כל האנימה. האנימה לא ממש מתוחכמת (אם אני אגיד בעדינות), אבל היו חלקים שגם אותי פינגרלו, אז...




Kamisama Dolls
מספר פרקים: 13
ז'אנרים: אקשן, דרמה, על טבעי, סיינן.
סטודיו: Brains Base
תאריך שידור: 18.6.2011 עד 28.9.2011

לאחר שקיוהיי (Kyouhei) עובר מהעיר הישנה שלו לגור בטוקיו כדי לברוח מהאירועים שקרו, הוא הולך לדייט קבוצתי עם חבריו, ששם גם הייתה השכנה הישנה שלו, שיבה (Shiba). לאחר ששתו כל הלילה, הוא ושיבה מוצאים גופה מלאה דם במעלית. אחותו הקטנה, אוטאו (Utao) עם בובת הקאמיסאמה שלה, מספרת לו שאקי (Aki), חבר ילדות שלו, והבובת הקאמיסאמה שלו הם האשמים.


שני הפרקים הראשונים (שגם עליהם התבססה הדעה שלי בפוסט אנימות קיץ) היה משעממים תחת ולא בדיוק הביאו לי חשק להמשיך את האנימה (לא שהייתי כל כך בחשק לאנימות בכללי, אז בכלל). אבל, היה משהו שדחף אותי להמשיך את זה *אהמאהמפרוייקטשלאנימנגהאהמאהמ*, וכך קרה שראיתי עד פרק 9 ברצף, ולאחר מכן מ-10 עד הסוף, ואני דווקא שמחה שראיתי את זה ברצף. לדעתי, האנימה הפסיקה להיות משעממת מפרק 3 (למרות שיש כאלו שטוענים שהיא הייתה משעממת לאורך כל הסדרה). אחד הדברים שגרמו לי להתעניין יותר באנימה זה העבר האפל-משהו של הדמויות. העבר שלהם דווקא היה טוב (לא כמו במס. 6) וממש לא ציפיתי לזה. חשיפת העבר הזאת גרמה לי להרגיש אחרת כלפי הדמויות. זה גרם לי לאהוב מאוד את אקי (3>), ופשוט לחשוב שקיוהיי.... קצת פחות לוזר. עדיין שנאתי אותו D:
הדמויות בכללי היו דיי מעצבנות (חוץ מקו, קיריה ואקי 3>), ובאמת, ככל שהוסיפו יותר דמויות, ככה פחות חפרו על הדמויות הראשיות שאני כל כך שונאת, ובאמת, הריבוי הדמויות (ובובות הקאמיסאמה שלהם) באמת גרמו לגיוון בעלילה.  האמת היא שמאוד אהבתי את כל הקאקאשים (בובות הקאמיסאמה) ואת היכולות המיוחדות של כל אחד, אבל כמובן שהכי אהבתי את קוקורי 3>
בקשר לסוף של האנימה.... דיי שנאתי אותו. מילא אם זה היה סוף פתוח, הרי אני מבינה, כי המנגה של זה עדיין יוצאת. אבל... הסוף היה פשוט חסר פואנטה. הפרק האחרון היה הרבה פחות חשוב מפרק 12, וקרה בו הרבה פחות. כאילו הפרק האחרון היה אך ורק כדי להוות מן טיזר למנגה. בקשר לשיר הפתיחה והסיום של האנימה: גם להם לקח לי להתרגל. בהתחלה חשבתי שלשירים יש מן סגנון מיוחד גם בשיר (שנשמע קצת לטיני) וגם בגלל הקליפ עצמו שהיה אפילו יותר מגניב, אבל בגלל שלא מתתי על הסגנון פשוט העברתי את הפתיח כל פרק. בסופו של דבר התמכרתי לשירים ואני אפילו זוכרת כמה מילים. D:
לאנימה הזאת היו הרבה חלקים מפוספסים וחלקים שהיו ממש פייל, וזה פשוט היה פוטנציאל מבוזבז. הבאתי לאנימה הזאת 7, אבל אם היו מפתחים את זה יותר טוב זה היה יכול לקבל 8 ומעלה... וחבל. 


Usagi Drop
שמות נוספים:  Bunny Drop
מספר פרקים: 11
ז'אנרים: ג'וסיי, חלק מהחיים.
סטודיו: Production I.G
תאריך שידור: 8.7.2011 עד 16.9.2011

כשהלך להלוויה של סבו, הרווק בין ה-30 דאיקיצ'י (Daikichi) מופתע לגלות שלסבא שלו יש ילדה בלתי חוקית ממאהבת יותר צעירה! שאר חברי המשפחה היו מופתעים ומובכים באותו מידה מההתפתחות המפתיעה, ואף אחד מהם לא רוצה להתעסק עם הילדה הקטנה והשקטה, רין. בהתקף של כעס וספונטניות, מחליט דאיקיצ'י לקחת אותה בעצמו! אבל האם לגור עם גבר שהוא כמו נער שגדל יתר על המידה יעזור לרין לצאת מקליפתה? והאם כל התגלגלות האירועים האלו יהרסו את חיי האהבה של דאיקיצ'י?


האמת היא שהדעה שלי לא השתנתה הרבה מאז הפוסט על אנימות הקיץ. אבל, עדיין מצאתי את עצמי נוטשת גם את אוסאגי דרופ, למרות שאני כל כך אוהבת את זה. כל פרק ופרק מלא במתיקות של רין, של שירי הפתיחה והסיום, והאווירה הכללית. האנימציה גם ממש יפה (והציור בתחילת הפרק שנראה כאילו ציירו אותו בצבעי מים גם נראה מקסים 3>). את האופי של דאיקיצ'י אהבתי יותר ויותר ככל שהוא התפתח יותר והפך לאדם בוגר ואחראי יותר. אהבתי גם את קוקי, החבר החדש של רין, ואת אמו שהיו נחמדים, והחברים-הורים של דאיקיצ'י שפגש בבית הספר של רין. כל פרק ופרק הראה את עקרונות ההורות והבעיות שנובעות ממנה, ומראה הכל באיטויות ובאופן רגוע. אהבתי מאוד את אוסאגי דרופ והפשטות בה, ובכך שהיא לא סתם עיבוד מילה במילה מהמנגה, אלא לוקח אותה ומבצע ממנה משהו אחר (יש שיכולים לקרוא לזה "פילרים" ו"מריחות") ואני נהניתי. ד"א, אני דווקא ניסיתי את המנגה, אך הציור שם די אכזב אותי, הקצב שם היה מהיר יותר, ופחות אהבתי את הדמויות במנגה, ולכן פרשתי עוד לפני הנקודה שבה אומרים שהמנגה השתנתה לרעה. בכל אופן, אנימה מקסימה ומומלצת לכל! 3>
הבאתי לה 9/10.


Yojohan Shinwa Taikei
שמות נוספים: The Tatami Galaxy
מספר פרקים: 11
ז'אנרים: מסתורין, פסיכולוגיה, רומנטיקה.
סטודיו: Madhouse Studios
תאריך שידור: 22.4.2010 עד 1.7.2010


האנימה מספרת ווטאשי (Watashi), אדם חסר שם שלומד שנה שלישית באוניברסיטה. כל פרק מספר על החוויות שהיו לו בשנתיים הראשונות והצרות אליהן נכנס בגלל אוזו (Ozu), תלמיד באותה שנה אותו הכיר במועדון. האירועים הקורים לווטאשי משתנים בכל פרק בהתאם לבחירה אותה עשה כשהתחיל את האוניברסיטה, במאמציו להשיג בתולה בעלת שיער שחור. (התקציר עילג אבל תסתדרו).

יוג'והאן, יוג'והאן, יוג'והאן. כל כך לא פשוט לכתוב על זה. הדעה שלי מאוד מאוד מבולבלת כי גם האנימה העלתה בי הרבה רגשות מנוגדים. XD
על השנייה הראשונה שראיתי של יוג'והאן קיבלתי שוק. הדמות הראשית פשוט מדברת כל כך מהר! ובאמת, רוב הסדרה לא הבנתי הרבה ממה שהוא אמר (ו...קיבלתי קצת כאב ראש במאמציי להבין אותו). אבל, האנימציה, שגם הפתיעה אותי בהתחלה כי היא הייתה גם מאוד... "מיוחדת", עוזרת להמחיש את מחשבותיו וקלה להבנה הרבה יותר ממה שהוא חופר שם. בהתחלה של האנימה, ממש שנאתי אותה. לא התחברתי בשיט למה שקורה שם, כי הכל היה שם כל כך שונה. אבל, הגניב אותי הקטע שכל פרק משתנה בהתאם להחלטה שקיבל כשהוא נכנס לקולג', ולכן המשכתי (ובגלל שהבטחתי לשיר שאני אסיים את זה). למרות שזה נשמע חופר כמו האנדלס אייט של הארוהי, זה ממש לא ככה. יש הבדלים משמעותיים בין פרק לפרק, ואף הדמות הראשית משתנה. הדבר היחידי שדומה זה הדפוס שחוזר על עצמו (כמו מגדת העתידות, המשפט שאוזו אומר לו, זה שהוא מסתבך בצרות) והדמויות המרכזיות בסיפור. ווטאשי, הדמות הראשית וחסרת השם היא דמות ריאליסטית של חנון יפני באוניברסיטה שבגלל הפסימיות שלו וחוסר החברתיות שלו הוא סובל מבדידות - ופה אוזו נכנס לתמונה. תלמיד באותה השנה שאי אפשר להגיד עליו דבר אחד טוב, הוא פשוט מרושע. אוזו תמיד נצמד לווטאשי, ותמיד גורר אותו לצרות. לאוזו יש קשרים רבים עם אנשים רבים -מדי- ולכן הרבה פעמים הוא תוקע לאנשים סכין בגב... ובסופו של דבר משלם על זה. יש עוד כמה דמויות מגניבות ומוזרות באותה מידה, שמוסיפות המון לאופי של האנימה.
לסיכום, את יוג'והאן קשה לאהוב, כי יש לה סגנון מיוחד שלוקח זמן להתחבר אליו. אני למשל, התחלתי לאהוב אותה ממש רק בפרק 6. כמובן שתמיד יש פרקים שאתה אוהבת יותר ופחות (פרק 2 היה סגיד!), אבל זה עדיין כיף לראות את הפרקים ולשים לב לרפרנסים המחברים בין העולמות ואת המחזוריות שיש בכל פרק. שני הפרקים האחרונים מהווים סגירת מעגל, ורק אז בעצם מבינים את שם האנימה ואת שיר הפתיחה והסיום. בשורה תחתונה, זו אנימה גאונית, אבל לא כל אחד יוכל לאהוב אותה. 8/10.




Mahou Shoujo Lyrical Nanoha
שמות נוספים: Magical Girl Lyrical Nanoha
מספר פרקים: 13 
ז'אנרים: אקשן, קומדיה, דרמה, מאהו שוג'ו.
סטודיו: Seven Arcs
תאריך שידור: 3.10.2004 עד 26.12.2004


טאקאמיצ'י נאנוהא (Takamichi Nanoha) היא תלמידה בכיתה ג' (איזו לולי) שפוגשת יום אחד ferret (אין לי מושג מה זו החיה הזאת) פצוע אחרי ששמעה את הבכי שלו בטלפתיה. מסתבר שה...ferret  הזה הוא בעצם יונו (Yuuno) ארכיאולוג ומכשף מעולם אחר שבטעות גרם לכך שה-Jewel Seeds המסוכנים יתפזרו בכדור הארץ. מכיוון שנגמר לו הכוח, הוא נמצא בצורת ה...ferret שלו ולכן הוא צריך עזרה  - שמישהו יעזור לו למצוא את הג'וול סידס הללו. הוא נתן לנאנוהא אבן אדומה והסביר לה שעם זה היא יכולה לשנות צורה ולהשתמש בקסם כדי להלחם במפלצות שנוצרות כתוצאה מהג'וול סידס. אבל המפלצות הללו הן לא הדברים היחידים שמטרידים אותם: יש עוד מישהו שמנסה לאסוף את הג'וול סידס.


בוקר בהיר אחד קמתי בבוקר עם חשק למאהו שוג'ו, ומזיכרוני (שפועל בצורה מטומטמת ביותר) צצה נאנוהא, אנימת מאהו שוג'ו שמישהי המליצה לי עליה לפני כמעט שלוש שנים, וגם הספויילרים שהיא סיפרה לי על זה לפני שלוש שנים (איזה זכרון מדהים יש לי). אז החלטתי לנסות אותה כדי לגמור את החוב הישן -מאוד- שלי. ומאז אותו יום קסום, נאנוהא הייתה תקועה לי בוואטצ'ינג ליסט, אבל המוטיבציה לגמור את זה באה רק לא מזמן, כשהחלטתי לגמור את האנימות שהרקיבו לי בליסט לפני העונה החדשה. נאנוהא זה לא איזה מאהו שוג'ו חדשני או מרתק כמו מאדוקה, אבל כמאהו שוג'ו רגיל זה היה די חביב. יש מצב שהייתי אוהבת את זה הרבה יותר אם הייתי רואה את זה בגיל 12, מתי שהמליצו לי על זה כי זה נורא ילדותי, ומתאים לטעם שהיה לי באותה תקופה. עכשיו זה נראה לי ילדותי מדי עם יותר מדי דרמה מטופשת.
את שאר העונות של זה אני לא חושבת שאראה, אבל היה טוב וטוב שהיה. 7/10.




Ao no Exorcist
שמות נוספים: Blue Exorcist
מספר פרקים: 25
ז'אנרים: אקשן, פנטזיה, שונן, על טבעי.
סטודיו: A-1 Pictures
תאריך שידור: 17.4.2011 עד 2.10.2011

העולם שלנו מורכב משני מימדים הקשורים אחד לשני, כמו מראה. הראשון, הוא העולם בו בני האדם חיים הקרוי אסיאה (Assiah). במימד השני גרים שדים, והוא נקרא גהנה (Gehenna). במצב רגיל, מעבר בין שני המימדים או תקשורת ביניהם או בלתי אפשרי. אולם, השדים יכולים לעבור למימד הראשון ע"י השתלטות על גוף של יצור החי בעולם הזה. שטן הוא מלך השדים, אבל יש דבר אחד שאין לו... וזהו יצור בעולם האנושי שיכול להכיל אותו! למטרה שאת הוא יצר את רין (Rin), הבן שלו מאישה אנושית, אבל האם בנו יסכים לתוכניותיו? או האם הוא יהפוך למשהו אחר? למגרש שדים?


זה היה שונן קליל ונחמד מצד אחד ומותח ומעניין מצד שני. מאוד נהניתי מהקונספט של האנימה (מה שלא תמיד קורה לי עם שונן), והאנימה הרבה פעמים גרמה לי לחשק בלתי מוסבר לשונן (חבל שזה לא שרד מספיק). בקשר לדמויות... אהבתי את רובן. באמת. אהבתי את רין קל הדעת, ואחיו, יוקיו הרציני (שעצבן אותי טיפ-טיפה לפעמים). אהבתי את רוב התלמידים שלמודים עם רין, ואפילו אהבתי את שורה (כפרע עליה 3>). שירי הפתיחה והסיום היו מעולים, כמו שיר הסיום (של להקה קוריאנית, דרך אגב) ושיר הפתיחה הראשונים, אבל השיר שהכי אהבתי הוא דווקא שיר הפתיחה השני, של הלהקה שגם ניגנה את שיר הפתיחה של דורארארארארארארה. מכיוון שמנגה של אאו נו עדיין יוצאת היו כמה בעיות באנימה, כמו פילרים לא הכי מוצלחים, או הסוף המעצבן, אבל בסך הכל נהניתי מאוד מהאנימה ומהאווירה שלה ואני בטוחה שאני אתחיל לקרוא גם את המנגה בקרוב. D: 
8/10


אז... זהו. זה מה שהצלחתי לסיים. מקווה שנהניתם! D: