Kuragehime

Kuragehime


שם: Kuragehime, Princess Jellyfish.
מנגקה: Higashimura Akiko
ז'אנרים: ג'וסיי, רומטיקה, קומדיה, ג'נדר בנדר.
פרקים: אנימה - 11, מנגה - ? (בינתיים תורגמו 39 פרקים).


-עלול להכיל ספויילרים לאנימה ולמנגה-
העלילה סובבת סביב טסוקימי קוראשיטה (Tsukimi Kurashita), נערה צעירה אשר אהבתה הגדולה ביותר היא מדוזות. כן, כן. היא פוג'ושי של מדוזות. טסוקימי מתגוררת בטוקיו בקומפלקס דירות הנקרא "Amamizukan" המלא בפוג'ושיות מוזרות לחלוטין ובו הכניסה לגברים אסורה. טסוקימי מבלה את חיי היומיום שלה בציור מדוזות ולשהייה האממיזוקאן ביחד עם חברותיה, והתרחקות טוטאלית מהעולם החיצוני ו"האנשים האופנתיים" הנמצאים בו. יום אחד, היא נאלצת להזמין לאמאמיזוקאן אישה אופנתית, לאחר שהצילה את קולאלה (המדוזה אותה טסוקימי תמיד ביקרה בחנות החיות כאשר הרגישה עצובה) ממוות. למחרת בבוקר, טסוקימי מגלה שהאורחת שלה היא לא "היא" אלא "הוא".



אז כן, העלילה נשמעת דפוקה לגמרי. כאילו, מדוזות? פוג'ושיות? וג'נדר בנדר? זה כל כך איכס!! אבל בתכלס, קוראגהימה היא מנגה/ אנימה יוצאת דופן ופשוט מעולה. קודם כל, רואים שכל העלילה מותאמת לגיל יותר בוגר (הרי זה ג'וסיי), והיא מביאה נקודת מבט אחרת מכל המנגות שוג'ו האחרות: לא נערות יפות, לא תלמידות תיכון, אלא חבורת בנות מוזרות ומובטלות. בנוסף, מה שהופך את קוראגהימה לכל כך טובה, זה ללא ספק הדמויות בה. בהתחלה, כל הדמויות נראות חסרות כל מטרה, וסתם... דמויות מוזרות בטירוף. אבל, ברגע שמתרגלים מתחילים לאהוב כל דמות והשיגעון שלה. המגוון הרחב הזה של הדמויות, ודווקא הקיצוניות שלהן, הם אלו הבונים את הקומדיה המטורפת במהלך כל האנימה והמנגה. כמובן, שבין כל הדמויות היו כאלו שבלטו לטובה ולרעה. למשל, קוראנוסוקה הקרוס דרסר, שיש לו אישיות מגניבה לחלוטין - הוא לוקח הכל בקלות, חברותי מאוד (ואולי אפילו יותר מידי?) ואופטימי ברמות. לאחר זמן לא רב הוא נכנס לרשימת הדמויות האהובות עליי במאל. לעומת זאת, הדמות שהכי שנאתי בקוראגהימה זו מאיאיה. היא הייתה בדיוק ההפך - כאחת מ"הנזירות" החיות באמאמיזוקאן היה ברור שהולך להיות לה איזה תחביב פסיכי, אבל היא היחידה שחופרת עליו כל הזמן. בחיי כמה שהיא הייתה מעצבנת - איכשהו היא תמיד חייבת לדחוף את שלושת הממלכות.


חוץ מהדמויות, גם העלילה המיוחדת גרמה לקוראגהימה להיות טובה כמו שהיא. העלילה היא ממש לא כמו שהיא נשמעת. היא מוזרה ובלתי צפויה, בעיקר בגלל הדמויות המיוחדות. לפעמים אתה ממש בטוח שמשהו הולך לקרות, אבל זה דווקא הולך הפוך - הראש של המנגקה מאוד מוצא חן בעיניי. הפנטזיות של כל אחת מהדמויות גם תורמת לאווירה ההזויה של הסדרה, והן פשוט קורעות מצחוק XD. כמו כן, אי אפשר שלא לאהוב מתי שקולאלה מתחילה להסביר מה אסור לשאול/ להגיד לפוג'ושי וכדומה (כמובן שזה קורה רק לאחר שקוראנוסוקה טועה ואומר את הדברים שאסור להגיד...) וגם זה תורם לקומדיה בסדרה.
 בנוסף, מה שעוד אהבתי בקוראגהימה, זה שיש שם התמקדות גם באופנה - בין אם זה הבגדים הסטייליסטים שקוראנוסוקה לובש כל פרק ופרק (זה פאקינג מדהים מה שהוא לובש, יש לו גיוון בסגנונות) ובין אם זה "שמלות המדוזה" שטסוקימי ושאר דיירות אמאמיזוקאן הכינו על מנת להציל את ביתם.
אבל אל תבינו אותי לא נכון, האנימה הזאת לא תמיד מצחיקה וביזארית, אלא יש בה גם רגעי דרמה ורומנטיקה (למרות שרק קצת), ולכן אי אפשר להגיד ש"הקומדיה ממעיטה מהעלילה".

אז מה יותר טוב, האנימה או המנגה?
בואו נתחיל מהעובדה ששתיהן מעולות. באמת שכדאי לנסות גם את האנימה וגם את המנגה.
אבל, באנימה יש דברים שדי חסרים במנגה, כמו האוסט. שיר הפתיחה המעולה "Koko Dake no Hanashi" של Chatmonchy, המכיל פארודיות לסרטים וסדרות טלוויזיה כגון מלחמת הכוכבים, מרי פופינס, שיר השיר בגשם וכו'. השיר סיום היה אפילו יותר טוב: "Kimi no Kirei ni Kizuite Okure" של סאמבומאסטר, שגרם לי לאהוב אותם ברמות. על השיר הזה חפרתי מלא מלא.
בנוסף, הצבע הוסיף המון: גם בתלבושות הצבעוניות של קוראנוסוקה, גם בפנטזיות המוזרות של טסוקימי, ואח של קוראנוסוקה, שו, וגם לשמלה שאותה טסוקימי הכינה. אבל, אחד החסרונות היותר בולטים של האנימה הוא... שהיא קצרה. האנימה בעלת רק 11 פרקים (כמו רוב הסדרות שמשודרות ברצועת הלילה של NOITAMINA), ולכן תמיד יש חשק לעוד.
אני מציעה לכל מי שמתלבט במה להתחיל לבחור קודם כל את האנימה, ורק אז לעבור למנגה (ולקרוא אותה מההתחלה, כן? יש קטעים במנגה שלא הופיעו באנימה) בעיקר בגלל שהמנגה לא תאכזב אותכם יחסית לאנימה, אבל להפך... נראה לי שכן תתאכזבו.
בכל אופו, אני לרוב בעד להתחיל קודם כל עם האנימה ורק אז עם המנגה.


ציון: 9/10.

החפירה של עדן:

בעיקרון התחלתי לראות את זה רק כי אלה קאמי סאמה גרמה לי, אבל יחסית לאנימה על חבורת פוג'ושי וקוקסינל (בתמצות מאוד מאוד מתומצת), נהניתי מזה הרבה יותר ממה שציפיתי. העלילה לא הייתה משהו מיוחד אבל היא הועברה בצורה מפתיעה ומשעשעת. נהניתי במיוחד מההתפתחויות של שו, החל מה"דייט" עם טסוקימי ועד שהזונה ההיא סחטה אותו, ואפילו יותר מהפרקים האחרונים בהם קוראנוסוקה עזר לטסוקימי להגשים את חלומה על שמלת מדוזות. הדמויות היו מה שבאמת מעניין כאן.

טסוקימי הייתה די חמודה והיה משעשע לראות פאנגירל של מדוזות, לעומת השאר שיש להן תחביבים קצת יותר... נורמליים יחסית (טוב, אולי חוץ מזאת שאוהבת זקנים...). אבל איך אפשר שלא לאהוב את קוראנוסוקה? לא רק שהוא מהממת לגמרי, הוא גם מגניב. קורא-פיון 3>

גם שו שו היה קורע לגמרי וחמוד (שיט, הוא גרם לי להזדהות איתו קצת). כמובן גם הדוד של קורא-פיון (בייחוד בחצאית :גבות: ) והנהג של המשפחה היו לגמרי מצחיקים. לא מתתי על שאר הפוג'ושי מAMARS אבל הן היו בסדר. ואת הזונה שניסתה לסחוט את שו בכלל לא. השילוב של כולן הוא מה שהפך את האנימה הזאת להיות באמת מטורפת ומשעשעת. בקיצור הסדרה השאירה אותי עם טעם לעוד, אז מזל שיש עדיין את המנגה :D

והחפירה של אלה עדיפה על שלי. אלה: באמאשך.

ציון: 8.5/10

מקווים שנהינתם! D: