Durarara!!

ראשית כל, צריך להודות לאלוהים. כי היא בראה אותי. אה, והיא גם גרמה לי לראות את זה. (קאמי תראי כבר קיוראן!!! RAGEEE)

אז תודה לך קאמי 3>

האם זו תחילתה של תקופה חדשה, בה יהיו פחות חפירות מנגה של אלה (333> אוהב אותך) ויותר סופר-חפירות אנימה שלי (שאלה טוענת שמושכות יותר קהל)?

נחכה ונראה. אבל בינתיים קבלו את זה.
עריכה של אלה: סורי סורי סורי! הפוסט הזה היה מוכן עוד לפני עשרה ימים, אבל בגלל שאני התעצלתי בעיצוב לוגו הפוסט מפורסם רק עכשיו... אני מקווה שתהנו!

סוג: TV

פרקים: 24 (+2 ספיישלים)

ז'אנרים: אקשן, פנטזיה, מדע בדיוני, יאוי

סטודיו: Aniplex, Brains Base, Movic

תאריך שידור: 7/1/2010-24/6/2010

עלילה:

איקבוקורו, רובע הבידור והמסחר של טוקיו.

בעיר זו, בה יש קרבות בין כנופיות צבעוניות וחסרות צבע, כמו גם אגדות אורבניות ופנטסטיות, דברים משתנים מדי יום ביום, נעלמים, מופיעים ומתקשרים אחד לשני, הכל בידי אנשי העיר.

ריוגאמינה מיקאדו (Ryugamine Mikado), נער אשר משתוקק לחיים יוצאים מגדר הרגיל, עובר לגור בטוקיו בעקבות הצעה של חבר הילדות שלו, מאסאומי קידה (Masaomi Kida).

ובינתיים, הרוכבת חסרת-הראש סלטי סטרולוסון (Celty Sturluson) עובדת בתור שליחה ובו זמנית מחפשת את ראשה האבוד.

אין לי שמץ של מושג למה לקח לי כל כך הרבה זמן להתחיל את האנימה הזאת, אבל סופסוף עשיתי את זה. ולא התחרטתי ולו על שניה אחת. שילוב נהדר של דמויות (אפילו שיותר מדי, אבל זה מתאזן בפוקוס בסופו של דבר) ועלילה שמתקשרים באופן יוצא דופן. אז למה שלא נתחיל לדבר עליהן?

מיקאדו. בתור הפרוטאגוניסט (אפשר להגדיר אותו ואת סלטי בתור הפרוטאגוניסטים הראשיים אני מניח) הוא מעט משעמם, אבל עדיין היו בו נקודות מעניינות... אם כי רק בגלל הארגון שלו. לפחות לי זו הייתה תגלית לא צפויה בעליל. כלומר, די חשדתי שהוא חלק מהדולארז ומגיב כל הזמן בצ'אט, אבל שהוא זה שהקים את זה? ממש לא. הדולארז זה רעיון גאוני של מין רשת חברתית ואנונימית, "כנופיה" שלא קשורה בשום דרך וכל אחד יכול להיות חבר בה, מה שמהווה גם יתרון וגם חסרון - אבל כמו שראו מספר פעמים במהלך הסדרה, זה מאפשר לו להשתמש באנשים רבים ברחבי העיר על מנת לעזור במגוון מצבים שונים. כל הקונספט של הדולארז והעובדה שזה הפך לדבר גדול כל כך בלי כוונה היה מעולה. גם אני רוצה להצטרף לדולארז!

קידה... האמת שלא אהבתי אותו במיוחד. כלומר, לא ששנאתי אותו, אבל הוא לא עשה לי את זה. עליו אין הרבה להגיד גם כי בקטעים שהיה פוקוס עליו לא היה מי יודע מה. אבל זה עדיין תרם ל"יריבות" (כביכול) בין שלושת החברים - מיקאדו, קידה, ואנרי - בכך שהוא היה המנהיג של הצעיפים הצהובים (שגם זה הפתיע אותי). אם כי לא היה על זה מספיק רקע. והוא היה קצת LAME בחלק האחרון וסתם ברח בסוף מסיבות שלא ברורות לי. נו טוב.

אנרי... מדבבת אותה קאנאזאווה האנה.

וזה כל מה שצריך לדעת עליה. באמת. טוב נו, לא.

גם אנרי לא עניינה אותי במיוחד (ושבר לי את הרצף של דמויות קאנה שאני אוהב!!!) אבל עדיין היא תרמה לאותו משולש ""יריבות"" שהזכרתי למעלה.

היא סגרה את עצמה לאחר התעללות מאביה, ולמעשה לא יכלה להרגיש יותר אהבה. לכן החרב הרוחנית "סאיקה" אהבה בשבילה, אך בשל כך היא גם יכלה לשלוט בה. זה גם כן היה טוויסט שלא צפיתי. כלומר, ציפיתי שאנרי תהיה סאיקה, ואז התגלה שהיא לא סאיקה, אבל אז התגלה שהיא -כן- סאיקה! זה היה מעולה, ואז היא השיגה לעצמה המוני FOLLOWERS שכללו גם מרגלים בכל מקום. למרות זאת, זה גם סיבך אותה בצרות והיא לא ידעה מה לעשות עם הכוח הזה, כצפוי. אבל נערה עם קא(טא)נה זה אדיר.

סלטי אהובתי (מקום שני אחרי אלה כמובן). הדמות הכי מגניבה כאן. השילוב שלה בעלילה היה מעניין, אפילו שהעיסוק העיקרי בה היה רק בחלק הראשון של הסדרה, ולמעשה נשאר לא פתור. הכי אהבתי את העובדה שהיא הפכה ל"אבירה" מודרנית - במקום לעטות שריון ולרכוב על סוס, היא הפכה לרוכבת אופנוע (והוא עוד יוצר צלילים וצללים של סוס שזה בונוס). גם הטוויסט עם הראש שלה היה טוב (אבל שוב, זה נשאר לא פתור באנימה).

אפילו שהיא דולאהאן הפייה האירית היא התחילה להפוך אט אט לאנושית, והיה משעשע לראות את הטסון טסון שלה עם שינרא ואפילו את הטראומה שהיא קיבלה ממשטרת התנועה.

בסופו של דבר למרות שהיא איבדה רלוונטיות ממשית היא עדיין נשארה דמות שקשורה להכל (בדומה לדמות שנגיע אליה תכף אך באופן שונה לגמרי), ועוזרת לכל מי שצריך.

לא נראה לי שאף פעם אהבתי דמות בלי ראש. אחלה.

איזאיה. שהוא... טרול. פשוט טרול. כמו ששיזו צ'אן אמר, הוא אחראי על 99% מהדברים שקורים. ואני לא לגמרי בטוח לגבי האחוז הנותר.

כשמשהו קורה באיקבוקורו, איזאיה יודע עליו. לא רק יודע עליו, גם אחראי עליו או קשור אליו בדרך כלשהי. כי הוא משחק בחוקים משל עצמו, כמו שרואים שהוא משלב שחמט, דמקה, שוגי, ואלוהים יודעת מה עוד. או שיהיה נכון יותר להגיד שכולם משחקים לפי החוקים שלו?

אף על פי שגם זה לא תמיד, כי אנשים מסוגלים לחרוג גם מהתחזית שלו (יאי סיימון).

אפשר להגדיר אותו כ... פסיכולוג. מאוד טרולי. הוא נוהג לצפות (ולאהוב) תגובות ומעשים של אנשים.

...אבל אני חושב שאם הוא היה פסיכולוג שלי הייתי מתאבד.

יש עוד הרבה (הרבה, הרבה, הרבההה) דמויות, כמו שיזואו שאהבתי את העבר שלו, אבל אי אפשר ממש לחפור עליהן ובטח בין כה וכה אלה רוצה לרצוח אותי בדם קר.

דורארארא!! טובה במיוחד בלחבר בין כולן, בין אם מתגלה שדמויות הכירו זה את זו בעבר, או קשורות בדרך לא צפויה, או מתקשרות אחת לשניה בדרך לא צפויה. כמו למשל העובדה שרוב הדמויות המרכזיות דיברו עוד מההתחלה בצ'אט של הדולארז.

גם הOST, הפתיחים והסיומים נהדרים. אוראגירי נו יויאקה וטראסט מי 3>

החלק האחרון של הסדרה אומנם יחסית חלש, אבל זו עדיין הייתה חווייה נהדרת. 10\10!

(ולמרות מה שאולי נראה מהפוסטים כאן, אני לא מחלק 10 בקלות!)


אלה: אמממ... אין לי כל כך כוח לחפור על דורארארה, אולי מכיוון שראיתי אותה די מזמן (כשהיא עוד יצאה). מה שכן, אהבתי מאוד איך שכל הדמויות והאירועים מתחברים, ומה שהזכיר כמה שאני אוהבת את דורארארה היו הספיישלים שיצאו לא  כל כך מזמן. אני בניגוד לעדן אהבתי את קידה (למרות שהוא נהיה די חלשלוש בסוף), אבל חוץ מזה, הדעה שלי לגבי הדמויות די דומה לשל עדן. אני, בניגוד לשאר העולם, לא התלהבתי כל כך מטראסט מי. כן, שיר נחמד. אבל השירי פתיחה (הראשון והשני), היו הרבה הרבה יותר טובים! נתתי לזה בזמנו 9/10... סתם כי אני לא נוהגת להביא לדברים 10  D: