Manhwas

בפוסט הזה אני אדבר על מאנוות, הלא הן קומיקסים קוריאנים. רגע לפני שאתם סוגרים את הדף מהחרדה מהמילה "קוריאנים", תנסו לקרוא עד הסוף. אז כן, גם אני לקחתי חלק קטן מה"מגפה" של הקוריאנים שהגיעה אל קהילת האוטאקו הישראלית, אבל בפוסט הזה אני לא אנסה לשכנע אותכם כמה שקוריאה היא מדינה נפלאה והיא דומה ליפן ושהקוריאנים חתיכים (וואו. הם ממש. אבל ממש חתיכים) כי יפן עדיין לוקחת חלק מרכזי בלב שלי. אבל, אני אוהבת גם את קוריאה, והדבר הראשון שגרם לי להיפתח לקוריאה זה המאנווה, ולכן אני אנסה לשכנע גם אותכם לנסות. 



המאנוות ממש לא פופלאריות בקהילה כמו מנגות, ויש לכך די הרבה סיבות. הראשונה היא... שזה קוריאני. זה שונה, לא משנה כמה שתגידו שזה דומה למנגות, זה לא - בין אם זה הציור, כיוון הקריאה או השמות המוזרים ביותר של הדמויות, ולכן הרבה אנשים לא אוהבים לנסות אותן אפילו. סיבה נוספת היא הסקאנים ברשת  - יותר נדיר למצוא סקאנים של מאנוות ברשת, בעיקר מהסיבה שלא הרבה אנשים רוצים לתרגם אותם, וגם אם יש קבוצות שמתרגמות, האיכות, אם אני הגיד בצורה עדינה... היא חרא. בקושי רואים את הציור מרוב שהאיכות לא טובה, והרבה פעמים מצאתי את עצמי פורשת ממאנווה מסוימת רק בגלל האיכות (כמו ברייד אוף דה וואטר גוד, שבניגוד לגונג, אני לא קונה כל ווליום מאמזון). הסיבה השלישית היא שלמרות שיש די הרבה מציאות, רוב המאנוות הן די... זבל. באמת. הרבה מהמנגות הן בעלות רעיון ממוחזר של ילדה קשוחה וחוצפנית (וגם ממש מעצבנת היא תמידדדד חייבת להיות מעצבנת) שפוגעת בכוונה או לא בכוונה דווקא במנהיג הכנופיה של בית הספר, הוא מאיים עליה, היא מפחדת ממנו, הם כל הזמן רבים ובסופו של דבר הם יהיו זוג. המלכה במיחזור הזה, היא HWANG Mi-Ri שכתבה OVER 9000 מאנוות כאלו. באמת, מילא אם העלילה שלה הייתה טובה, אבל לא. כל הדמויות מגוחכות, הן נראות אותו הדבר ומתנהגות אותו הדבר בכל מאנווה. אה, והציור מזוויע. D:
בכל אופן, לא כתבתי את הפוסט הזה לקטול מאנוות (יצא לי בטעות ;;), אלא כן לשכנע אנשים לנסות את המאנוות שכן נחשבות מציאה. חבל מאוד שגם הידע שלי במאנוות די מצומצם, אז אל תהרגו אותי אם המאנווה האהובה שלכם לא כאן D:
קבלו חפירה קצרה על המאנוות האהובות עליי, מסודרות בסדר מהאהובה ביותר לאהובה פחות.




Goong
שמות נוספים: Goong - The Royal Palace,  Palace, Princess Hours
מספר פרקים: ?
ז'אנרים: קומדיה, רומנטיקה, דרמה, שוג'ו.
מחבר/ת: Park So-Hee 


הסיפור מתרחש בקוריאה אלטרנטיבית, בה עדיין פועלת המלוכה שהממלאת את אותם המנהגים העתיקים שהיו למשפחת המלוכה פעם (עם קמצוץ קטן של מודרניות). צ'ה-קיונג ( Che-Kyung), תלמידת תיכון ממשפחה די ענייה, מגלה שהיא צריכה להתחתן עם הנסיך הקר (ודי מניאק) שין (Shin) עקב הבטחה של סבא של שין וסבתא של צ'ה קיונג (או ההפך? אני לא ממש זוכרת) שהנכדים שלהם יתחתנו. עכשיו צ'ה קיונג צריכה להתרגל לחיים בארמון ולהתכונן לעת בה היא תצטרך להפוך למלכה של קוריאה.


גונג היא מאנווה מאוד מפורסמת בעולם ובמיוחד בקוריאה, ואף עובדה ללייב אקשן שגם הצליח מאוד.
האמת היא שאני ממש מבינה את סיבת ההצלחה של גונג. מאנווה מקורית, מצחיקה לחלוטין ומראה את דרך החיים שהייתה פעם בארמון המלוכה(למרות שדי קשה לזכור את כל המושגים שם). גונג היא המאנווה היחידה שאני קוראת רק את הווליומים שאני קונה (הסקאנים הם כל כך... זוועה) למרות שהסדרה עדיין יוצאת ויש בסביבות ה-20 (?) ווליומים כרגע. אבל אני אף פעם לא מצטערת על הקנייה. גונה מצליחה לרתק ולהצחיק בו זמנית (יו, הדמויות שם כל כך מצחיקות, בעיקר צ'ה קיונג). בנוסף, שין, הדמות הגברית הראשית, היא דמות כל כך מגניבה (והוא גם ממש חתיך) ומוסיפה כל כך הרבה למאנווה הזאת. הבגדים של הנשים בארמון ממש ממש יפים ומפורטים, ורואים שהמחברת עשתה תחקיר לפני שהיא כתבה את המאנווה הזאת, כי היא מסבירה תמיד על מנהגי המשפחה המלכותית ובכלל, האופן בו היא מציירת את הארמון... פשוט וואו. ממליצה ממליצה ממליצה!
9.5/10

Sugar Addiction
שמות נוספים: Sugarholic, Sugar Addiction: Funny Love, Sweet and Sour Funny Love
מספר פרקים: 38
ז'אנרים: קומדיה, רומנטיקה, דרמה, שוג'ו.
מחבר/ת:  Maria & Yang-ah


ג'אה גיו (Jae-Gyu) הוכרחה לעזוב את ביתה בכפר ולעבור לעיר הגדולה סאול מפני שלמשפחתה לא היה מספיק כסף. כשבידה יש רק 500 וון, היא יוצאת לדרכה, אבל להגיע אל בית אחיה בבטיחות זה יותר קשה ממה שזה נשמע. בדרך היא מאבדת את כספה, פוגשת נער יפה בעל פה גדול, ופוגשת שם את האדם האחרון שרצתה לפגוש - הי דו (Hee-Do), נער שפעם התעללה בו כשהם למדו באותו בית ספר יסודי. [תודה לי על התקציר, מהסיקור הראשון שעשיתי למנגה/ מאנווה! 3> ]
המאנווה הזאת היא המאנווה הראשונה שקראתי, עוד לפני שממש ידעתי מה זה. בגלל שזה היה ממש מזמן (שנתיים +- דגש על הפלוס), ולכן אני לא זוכרת יותר מדי. מה שכן אני זוכרת זה שמאוד מאוד אהבתי אותך. בדיוק כמו השם, הייתי מכורה אליה וסיימתי אותה ביום. אני זוכרת שהדרמה שם ריגשה אותי והקומדיה שם הצחיקה אותי. את הדמות הנשית הראשית לא אהבתי, אבל דווקא את הבנים כן אהבתי. אה, ועל הציור חשבתי, ואני מצטטת: "והציור פשוט מדהים בעיניי". טוב... עכשיו שאני מסתכלת על הציור שוב הוא לא נראה כל כך מושך... אבל זה די אחלה. באותו הזמן חשבתי שהמאנווה ממש לא צפויה ויש בה הרבה טוויסטים, והאמת היא שאני לא זוכרת אם זה באמת היה כזה לא צפוי, או רק בגלל שבזמנו לא קראתי כל כך הרבה מנגות אז לא היה לי למה להשוות. אבל אני זוכרת שזה כן היה טוב, והפוסט הזה עושה לי רצון לקרוא את זה עוד פעם. 9/10.


H20
מספר פרקים: 43
ז'אנרים: רומנטיקה, שוג'ו, חלק מהחיים.
מחבר/ת:  Hwang Sook Ji


מנגה (Menga) ידועה בתור vice rep (כי זה נשמע מפגר בתרגום לעברית) של הכיתה, והיא תמיד מטרה להתעללות בבית הספר. האנאקו (Hanako) עברה לגור בקוריאה, אך נשדדה ביומה הראשון ועכשיו אין לה כלום. נה הונג סו (Na Hong Soo) ידוע כמקור לצרות בבית הספר ותמיד יוצר בעיות בבית הספר. ואצ'אן ( Eechan) הוא נשיא מועצת התלמידים, והתלמיד הכי פופלארי בבית הספר. זה נראה כאילו שאין ביניהם שום קשר, אך בקרוב הכל ישתנה.


די אהבתי את המאנווה הזאת, למרות שזה די שוג'ו טיפוסי. את רוב הדמויות שם לא ממש אהבתי, ובעיקר את האנאקו. למזלי, בסוף האנאקו היא לא הדמות הראשית של המאנווה, למרות שזה נראה ככה בהתחלה. אהבתי את הקשר שהתפתח בין מנגה ונה הונג סו, והוא הזכיר לי מאוד את המנגה מארס (3>). הציור היה נחמד יחסית, והעלילה, למרות שלא חידשה יותר מדי, עשתה את העבודה. בקיצור, נהניתי. 
8/10.




Do You Want to Try?
מספר פרקים: 18
ז'אנרים: קומדיה, דרמה, רומנטיקה, חיי בית ספר, שוג'ו.
מחבר/ת: Cha Kyung Hee


כאשר האן היה וון (Han Hye Won) חמומת המוח מעליבה בטעות את ה-jjang (הלוחם הכי חזק) החתיך של בית הספר האן הווא גו (Han Hwa Go), סון וו בין (Sun Woo Bin) מחליט לפגוש אותה... ביחד עם חבורה של אופנוענים המוכנים לראות קצת דם. אז איך זה מוביל לנשיקה ולקפטן הידוע לשמצה המתחנן שתצא איתו?


וואי, את המאנווה הזאת גם קראתי מזמן.... NOT. את המאנווה הזאת קראתי אתמול בלילה ברגע של שעמום, וזה מה שהוביל אותי לכתיבת הפוסט הזה היום. המאנווה הזאת הולכת בדיוק על אותו התסריט שכתבתי בתחילת הפוסט - מישהי מעליבה איזה גאנגסטר מהבצפר, הם יוצאים מסיבה מסויימת ואז מתאהבים. אבל מה שמבדיל את המאנווה הזאת משאר הג'אנק זה שהמאנווה הזאת... מבוצעת טוב. נהניתי מכל רגע, אהבתי את הדמויות ואת סגנון הציור, ואהבתי את מה שכן היה שונה - העבר האפל של היה וון. נתקלתי במאנווה הזאת הרבה פעמים אך אף פעם לא רציתי לנסות אותה בגלל התקציר שנשמע ממש ממחוזר וגם הציור של הכריכה. אבל ראיתי תמונה אחרת מהמאנווה, והיא הייתה הרבה יותר טובה, אז זה משך אותי לקרוא את המאנווה. אז בבקשה אל תשפטו לפי התמונה של הכריכה שככה הציור, כי הוא הרבה יותר טוב (ראו תמונה). 8/10.

















Peppermint
מספר פרקים: 21
ז'אנרים: קומדיה, רומנטיקה, שוג'ו.
מחבר/ת: Seo Eun Jin


היי (Hey) היא נערה רגילה הדלוקה על EZ (קוראים את זה כאיזי), זמר מפורסם שלומד איתה באותו בית ספר, אבל היי צריכה להיות דווקא עם EO (איאו), נער חסר נימוס ובעל מזג חם שיותר צעיר ממנה. בכל פעם שהיא מנסה להתקרב לאיזי כדי לספר לו על רגשותיה כלפיו איאו הורס לה הכל. לעומת זאת, איזי לא חושב עליה כיותר ממעריצה, והיי מתחילה לגלות שגם איאו די חמוד. איאו לעומת זאת, אלרגי לבנות, וכל פעם  שהוא מתקרב לאחת הוא מקבל פריחה.


המאנווה הזאת הייתה... סבירה. לא יצירת מופת אבל נהניתי לקרוא אותה. רוב הדמויות שם די עצבנו אותי, העלילה הייתה קצת מופרכת, והציק לי שהיי יוצאת עם מישהו שהוא פאקינג ביסודי. עלילה עצמה לא מיוחדת אבל הייתה נחמדה, ואהבתי דווקא את איזי, ואת החלק הקטן (מדי) שבו הראו קצת את הקריירה שלו. המאנווה נחמדה כדי להעביר את הזמן ולא יותר מזה, ולכן אל תצפו מזה ליותר מדי. זה פשוט היה כיפי. 7/10




יש מאנוות טובות שאתם אוהבים וחושבים שכדאי לי להתחיל אותן? אם כן אז תרשמו בתגובות! אני אשמח להמלצות!