Mahou Shoujo Madoka Magica

הסיקור מכיל ספוילרים כבדים לאנימה. אה, וחפירות. LOTS OF 'EM.

סוג: TV
פרקים: 12
ז'אנרים: מאהו שוג'ו, אקשן, פסיכולוגי
סטודיו: SHAFT, Aniplex
תאריך שידור: 7/1/2011-22/4/2011

עלילה:
קאנאמה מאדוקה (Kaname Madoka) היא נערה רגילה וממוצעת לכל דבר.
לילה אחד, היא חולמת על נערה מסתורית שנאבקת בכוחות אפלים ורק היא תוכל להציל אותה אם היא תיצור חוזה...
למחרת, מאדוקה מגלה להפתעתה שאותה נערה, אקמי הומורה (Akemi Homura) היא תלמידה חדשה בכיתתה, ואף נראה שהיא מכירה אותה...
מאוחר יותר באותו היום, מאדוקה מגלה יצור פצוע בשם קיוביי (Kyuubey) אשר קורא לעזרתה. הוא מותקף בידי הומורה ומאדוקה מצילה אותו בעזרת חברתה, מיקי סאיאקה (Miki Sayaka).
קיוביי מציע לשתיים הצעה - הוא יוכל להגשים להן כל משאלה שיחפצו... אך בתמורה לכך הן ייאלצו להפוך לנערות קסומות ולהילחם ביצורים מרושעים בשם מכשפות.
מה היא המשמעות של להיות נערה קסומה? ומדוע הומורה נחושה בכל מחיר לעצור את קיוביי מלהפוך את מאדוקה לנערה קסומה...?


עד כה, נשמע כמו מאהו שוג'ו רגיל. ילדה מקבלת כוחות קסומים ונלחמת ברוע ובלה בלה... אז זהו שלא.
זה היה חלק מהטרול הפרסומי של הסדרה. החל מפרק 3 הסדרה מקבלת תפנית לכיוון אפל יותר. אבל... עוד נגיע לזה.

בואו נעבור על הדמויות.

נתחיל במאדוקה. האמת היא שכמו באנימות רבות, מאדוקה בתור דמות ראשית לא הייתה מעניינת במיוחד. היא רוב הזמן רק צפתה מהצד ובכתה... אבל קצת קשה להאשים אותה עם כל מה שקורה סביבה, היא מגלה חלק אפל ואכזרי של העולם, תגלית אחר תגלית.
למרות זאת, גם ראינו שהיא מסוגלת להיות אמיצה בצירי הזמן בהם היא הייתה מאהו שוג'ו, ואפילו לקבל את ההחלטות הנכונות ברגעים קשים (כמו להרוג את מאמי כשהיא השתגעה).
בסוף ציר הזמן האחרון, שבו היא מגלה כמעט כל מה שאפשר על המערכת ועדיין נשארת לה אפשרות להשפיע, היא מצליחה לבקש את המשאלה הטובה ביותר. היא מבינה שאי אפשר לשנות את הסבל בעולם, אך אפשר להקל עליו. היא מוכנה להקריב את עצמה ולמעשה יוצרת מעין "גן עדן" למאהו שוג'ו (אפשר להסיק את זה מכך שראו אותה מלווה את סאיאקה, וכשהיא נפרדת מהומורה היא אומרת ש"כולם" מחכים לה). ההקרבה שלה יוצרת סוף שמח-עצוב - עדיין בנות רבות מקריבות עצמן עבור משאלה יחידה, אך הן עושות זאת למטרה טובה ולבסוף נעלמות על ידי מאדוקאמי עצמה, ולא נאלצות להילחם בחברותיהן. בהחלט ישו נשית.

נעבור לסאיאקה, שהיא ככל הנראה הדמות שראו הכי הרבה צדדים שלה אחרי הומורה. סאיאקה התחילה די רגילה... מעט טומבוי אבל מאוהבת באיזה אידיוט שלא אכפת לו ממנה. היא אומנם רצתה לבקש משאלה כדי שהיד שלו תחלים... אבל כמובן שגם היה לזה מניע אנוכי (בערך כמו כל דבר שבני אדם עושים, אבל לפחות היא הודתה בזה בפני עצמה).
אבל כמו שנאמר הוא אידיוט והוא פשוט לא חשב עליה בדרך הזאת. הוא היה עסוק מדי ואפילו לא שם לב שהמצב של סאיאקה מידרדר... ואז גם החברה שלה מודיעה לה שהיא מאוהבת בקאמיג'ו והעולם מתהפך לה.
אחרי התגלית על כך שהגוף של מאהו שוג'ו הוא לא יותר מקליפה ריקה שזזה עם קסם, סאיאקה מרגישה שהיא לא מסוגלת להתוודות בפני קאמיג'ו, שהגוף שלה לא ראוי לאהבה. כן, זו הייתה אובר-ריאקציה. והגזמה מוחלטת. אבל אני מאמין שבסופו של דבר היא יותר פחדה מהדחייה ולכן ניסתה לתרץ את זה.
בתחילה היא גם לחמה למען הצדק, אך לאחר שמצבה החל להידרדר היא נלחמה למען לחימה בלבד, אולי כדי להעסיק את מחשבתה בדברים אחרים. כבר לא היה אכפת לה מכלום. מבחינתה היא הייתה רק כלי למלחמה במכשפות. עד שהפכה בעצמה למכשפה.
אפשר להגיד שהיא הייתה אנוכית - ריפאה את קאמיג'ו רק כדי שיאהב אותה, "לחמה למען הצדק" כדי להרגיש טוב שהיא עשתה את הדבר הקודם... אבל בסופו של דבר, היא לא מביעה חרטה. אפילו בעולם החדש, שבו גורלה הוא גם כן להיעלם בשל חוקי העולם החדשים של מאדוקאמי, היא כלל לא מתחרטת על כך שביקשה את המשאלה. היא אפילו מקבלת את הזוגיות של קאמיג'ו והיטומי. אז היא בכלל לא אנוכית בסוף, להיפך. דמות שלא נועדה להצליח מוצאת את סופה הטרגי.

עכשיו למאמי. היא הייתה נערה הגיונית ושקולה עם ראש על הכתפיים (או שלא). (מה? היינו חייבים בדיחת ראש)
לדעתי היה לה תפקיד די ברור- לשמש בתור ה"אחות הגדולה", הסמפאי, החונכת. היא זאת שהציגה בפני מאדוקה (והצופים) את עולם המאהו שוג'ו בגרסה המתוקה והטובה שלו. ולכן גם היא זו שניפצה את החזות הזאת.
עכשיו, הרבה יגידו שהמוות שלה היה שם רק בשביל אפקט זעזוע. ואני לא אכחיש את זה. זו הייתה דרך אלימה לזרוק אותנו לתוך החלק האפל של העולם הזה. לדעתי היא שירתה את המטרה שלה. חלק מזה גם מושפע מכך שהיו רק 12 פרקים לסדרה, אז לא היה הרבה זמן לפתח את זה. במסגרת הזמן שהיה להם לדעתי הם עשו את זה טוב.
בכלל כל הקטע איתה הפך להיות די אירוני כיוון שהיא לא ידעה למעשה שום דבר על להיות מאהו שוג'ו, וכאשר היא כן גילתה - היא התחרפנה. לכן מוות ללא ידע כשהעולם סביבה היה עוד תמים היה סוף לא גרוע מדי למעשה. אבל בציר הזמן הסופי היא עוד בחיים, נלחמת עם חברותיה. לפחות הפעם שום דבר לא נסתר ממנה והיא תישאר כמו שהיא.

ואל קיוקו.
אחרי שראינו את ה"מאהו שוג'ו המושלמת והטובה המתוקה וחסרת הראש", הלא היא מאמי, הגיע הזמן לצד השני של המשוואה- מישהי שפועלת לא לטובת אחרים, אלא לטובת עצמה. קיוקו משתמשת בכוחות הקסם שלה רק עבור עצמה, ולא אכפת לה מבני אדם אחרים.
כמובן, זה לא כל מה שיש מתחת לפני השטח. היא פשוט איבדה את האמון בבני אדם לאחר שביקשה משאלה עבור אביה אך הפכה את המצב לגרוע יותר, מה שנגמר במוות של כל משפחתה. אך היא פגשה את סאיאקה, ואט אט נזכרה איך היא הייתה בעבר... סאיאקה שיקפה עבורה בדיוק את התהליך והסבל שהיא עברה, ובסופו של דבר היא לא יכלה אלא להזדהות איתה ולנסות לעזור לה. אך זה היה כבר מאוחר מדי. היא לא הצליחה להציל את סאיאקה מעצמה, ולכן בחרה ללכת איתה.
וכך הגענו לקטע מס' 2 שלא היה מספיק זמן בשבילו. כן, המעבר החד של קיוקו מ"רעה" ל"טובה" היה באמת קצת מהיר. אבל שוב, אני מרגיש שעשו אותו לא רע במסגרת הזמן שהיה להם. בכל מקרה, אני מסוגל להבין את התהליך שהיא עברה.
אה, והיא גם הייתה ממש מגניבה, והקטע שלה לאכול כל סצנה משהו אחר היה משעשע.

וכעת הגענו לדמות הכי אהובה עליי - הומורה.
הומורה, הומורה, הומורה. דמות מסתורית כבר מהשניה הראשונה בה היא נראתה. נערה סנובית וקרה למראה שמוכנה לעשות הכל על מנת למנוע ממאדוקה להפוך למאהו שוג'ו. ככל שעבר הזמן, מסכת הקרח שלה נסדקה אט אט, ולעתים נשברה בפני מאדוקה. אפילו שניסתה לאטום את רגשותיה כדי לבצע את המשימה, היא עדיין לא יכלה לשמור על ההצגה באופן מלא. עבורה מאדוקה הייתה החברה הכי טובה, שסימלה עבורה תקווה ואת כל הטוב שבעולם, ולשם כך היא הייתה מוכנה להיכנס למבוך אינסופי של חזרה על הזמן על מנת להצילה.
השינוי המהותי של הומורה רק הורגש בפרק 10, בו ראו את הומורה חוזרת על הזמנים... מנערה חלושה שרק צופה מהצד ונותנת למאדוקה להגן עליה, צירי הזמן הנוספים, הכאב הנוסף והתגליות הנוספות שהיא גילתה חישלו וחיזקו אותה, עד שלבסוף התפקידים שלה ושל מאדוקה התהפכו.
לאחר שראתה שהפיכתה של מאדוקה תביא אותה למבוי סתום, היא החליטה למנוע ממנה את הכאב, אפילו במחיר הנוראי - היא לא תוכל להתחבר איתה כמו בהתחלה. לעולם לא עוד. ככל שהיא המשיכה לנוע בזמן, כך הן התרחקו יותר ויותר.
אך להומורה לא היה אכפת. היא התחילה להתייאש רק לקראת הסוף. ולבסוף, מאדוקה בכל זאת הצילה אותה. או ליתר דיוק, היא הפקידה אותה להישאר להגן על העולם, בזמן שהיא מגנה עליה.
בהחלט חברות שחוצה זמן וחלל. בסופו של דבר, רק בזכות חזרותיה של הומורה מאדוקה קיבלה מספיק כוח עבור המשאלה הסופית שסיימה הכל. אז אפשר להגיד שהסיום היה כתוצאה מכוחותיהן המשותפים.
בתור אחת עם יכולות של עצירה של הזמן, מן הסתם שהומורה תיצור מעט חורי עלילה... כמו למה בפרק הראשון היא לא יכלה להרוג את קיוביי בקלות עם עצירת זמן. אבל אלו פגמים קטנים, שלא הורידו את ההנאה שלי מהדמות המדהימה הזאת.
עוד דבר מיוחד בהומורה היה היכולות שלה. לכל המאהו שוג'ו האחרות היה נשק משלהן שהן יכלו ליצור, אך הומורה נאלצה ליצור לעצמה נשקים פיזית, ומאוחר יותר אפילו לגנוב נשקים. אין דבר יותר מגניב מלראות נערה שולפת עשרות משגרי טילים ממגן-שעון חול על היד שלה, באמת שאין. הקרב שלה עם וואלפורגיס היה אחד הדברים המגניבים ביותר שראיתי.

ואיך אפשר בלי קיוביי!
כלומר, בחיי, לא נראה לי שאני אשכח אותו בזמן הקרוב. נראה לי שבזמן האחרון הוא קצת נחלש בתור MEME, אבל בזמן שידור הסדרה בטח נתקלתם בו כמעט בכל מקום, בסמיילי ה3: השטני שלו. לי אישית עכשיו יש אסוסיאציה מיידית אליו כל פעם שאני רואה את המילה "KEIYAKU", לא משנה באיזה הקשר ואיפה.
הוא באמת דמות מיוחדת, ואני אישית לא מצאתי ממש דמויות שדומות אליו. כבר מההתחלה, היה ברור לכולם שהוא לא תמים כמו שהוא נראה, אף על פי שהוא לא יצא "רשע" כמו שאנשים אולי ציפו.
אט אט הדמות שלו נחשפה. כבר במוות של מאמי היה ברור שהמטרה היחידה שלו זה ליצור חוזים ושהוא לא מביע רגשות כלשהם. למעשה הדבר היחידי שהוא הביע שדומה לרגש זו פליאה, אבל אולי מבחינתם זה לא נחשב ממש רגש. יצור חסר רגשות שעושה הכל למעשה... למען טובת היקום, גם אם בדרכים שנראות אכזריות מצד שלישי ואולי לא מועילות כיוון שהן מתייחסות לטווח הרחוק מאוד מאוד.
גם הוא כמו מאמי בא לשבור את תבנית המאהו שוג'ו. במקום המאסקוט הפלאפי והחמוד יש לנו יצור חמוד ושטני שכולם רק רוצים להיפטר ממנו. ואפילו באנימה התעללו בו לא מעט, אני בטוח שרוב האנשים הופתעו כשהומורה לפתע חיררה אותו. גם התגלית שהוא בעצם חייזר הייתה טוויסט מעניין ונראתה לי מקורית למדי. תחושת ה"עולם האחר" שלו לא הפסיקה כשאפילו אכל את גופתו הקודמת. תחשבו על זה בתור אדם שמגיע אל גופה של חבר שאבד בקרב. זה גם כן היה בשביל השוק, אבל מסיבות מוצדקות. הוא בכל זאת חוסך אנרגיה.
אומנם קיוביי טען שהוא לא מבין רגשות, אבל הוא בהחלט ידע להיות מניפולטיבי ולהסתיר מידע לא נחוץ כדי שהבנות ישתפו איתו פעולה. אבל ברגע שהמרצע יצא מהשק הוא לא ראה סיבה למה לא לשתף את מאדוקה בכל הסודות האפלים. בסופו של דבר הוא עצמו הביא למפלתו כאשר מילא את המשאלה של מאדוקה, ובסופו של דבר הפך למאסקוט רגיל למדי. עדיין הם חברי רגשות ולא אכפת להם מבני אדם, אך הם פונים אליהם מהסיבות הנכונות ועדיין מציעים להם משאלות.
ולגבי המשאלה של מאדוקה... לא ברור לי למה הוא מילא אותה, או האם זה פשוט תהליך שבו הנערה כביכול "חותמת" ואז המשאלה מוגשמת אוטומטית ללא שליטת האינקובטור. זה חור עלילה לא קטן שלמעשה מכריע הכל. אבל זה לא עד כדי כך נורא. BEING MEGUCA IS SUFFERING...

עוד דמות ראוייה לציון היא אמא של מאדוקה. אשת קריירה מצליחה שאפילו חברותיה של מאדוקה מעריצות. הקטע המעניין איתה שהיא תמיד נתנה עצות למאדוקה ואפילו עשתה את ההחלטות בשבילה (ראו את הסרט לשיער בפרק הראשון... שגם חזר בפרק האחרון).
מאדוקה למעשה רצתה להיות מבוגרת כמוה. בפרק 11 אמא שלה ניסתה למנוע ממנה לצאת החוצה, אך מאדוקה הבהירה לה שזה דבר חשוב. וכך אמאשלה החליטה להשאיר את ההחלטה הפעם בשבילה, אך רק ווידאה שהיא יודעת מה היא עושה.
היא סימלה בין השאר את האידאל של מאדוקה ואחד המחסומים האחרונים שלה בדרך ל"בגרות". כל הכבוד ג'ונקו.

בואו נסכם לגבי העלילה הכללי. מאוד נהניתי ממנה, הרבה תהפוכות ודברים לא צפויים (למרות שהיו גם דברים צפויים יחסית כמו ההפיכה של סאיאקה למכשפה). אהבתי את הקונספט שאין עולם ללא סבל, תמיד יש מעגל כלשהו של ייאוש.
גם המטרה של קיוביי, שהייתה למעשה מטרה טובה (אך לא רלוונטית לזמנים האלה) עם אמצעים רעים, הייתה מעניינת. אף על פי שהם טעו בהגדרה של אנטרופיה, אבל אפשר לסלוח על זה כי הקונספט הכללי מובן.
הרבה אנשים לא אוהבים את הסוף; אני יכול להבין למה. אבל אני אישית אוהב אותו. הוא לא סוף שמח בכלל - נערות קסומות בסך הכל נעלמות במקום להפוך למכשפות, זה כל השוני. נערות עדיין סובלות רק בשביל משאלה אחת, ומאדוקה נמחקה מהזכרון של כולם מלבד הומורה וטאטסויה... אך בכל זאת יש טעם מתוק ואופטימי שמאדוקאמי סאמה והמלאכית שלה הומורה שומרות על העולם. אני אישית לא הרגשתי שזה היה דאוס אקס מאכינה או משהו כזה כי הייתה לזה בניה, וזה לא פגם בהגיון הפנימי של העולם. אבל זו דעתי כמובן.
כדי לאזן את אובדן המכשפות יש יצורים חדשים, "מאג'ו" (Majuu=Magical beasts, וזה לא שדים!) שגם כן נוהגים להגיד שהופלצו משום מקום. זה די נכון אבל הקונספט של האיזון הובהר לנו כבר הרבה זמן אז זה לא כזה מוזר. מה שכן, היו חסרים טיפה הסברים. הייתי מת לדעת מה גורם לוואלפורגיס בדיוק. זה הרי אירוע חוזר, איך הוא מתרחש? האם קיוביי ממחזר גריף סיד של מכשפות או מה? ועוד כל מיני דברים.
הOST היה פשוט נפלא, אחד מהטובים ביותר ששמעתי, כל מנגינה התאימה לקטע באופן כמעט מושלם, והיו מנגינות אפיות מאוד. שיר הפתיחה היה טוב ושיר הסיום היה פשוט אלוהי, בייחוד בנקודה בה הוא הופיע. גם הליריקס של שניהם מעניינים אחרי שצופים בכל הסדרה.
בצד הויזואלי... לפעמים היה QUALITY בצורה של ציור לא טוב, אבל בכללי הציור היה נחמד, אף על פי שלא אהבתי את עיצוב הדמויות. האנימציה הייתה טובה, ונהניתי ממראה ה"עולם האחר" של המחסומים של המכשפות שנתנו את ההרגשה המושלמת.

זה לא היה מושלם, אבל אני נותן לזה ציון סופי של 10\10.



חפירה (קצת פחות חופרת) של אלה:
למרות שהאנימה הייתה מעולה, היא לא בפייבוריטס שלי ולכן אני לא אחפור עליה יותר מידי.
בהתחלה, הייתי בספק כאשר כולם אמרו כמה שמאדוקה זו אנימת מאהו שוג'ו מיוחדת ששוברת מוסכמות. ממש לא הסכמתי איתם, הרי האנימה הייתה די רגילה ומשעממת. אני מודה שפרק שלוש תפס אותי לגמרי, ומהנקודה הזאת התחלתי להאמין להם. האנימה הזאת בועטת בישבן לכל מי שחושב שמאהו שוג'ו זה סתם משהו סופר מתוק וורוד עם האפי אנדינג מובטח. קודם כל, אהבתי את רוב הדמויות, ואת זה שלא פחדו להראות את החסרונות שלהם (שמייצגים את כלל האדם). הכוחות של המאהו שוג'ו היו פשוט מגניבים, וגם כל העקרון של המכשפות. מאוד אהבתי את הפרקים שבאמצע הסדרה, בכל הקטע של סאיאקה ששברו לגמרי את העולם המושלם כביכול של המאהו שוג'ו. האנימציה של האנימה הייתה מעולה, במיוחד במיוחד בקרבות עם המכשפות (גאד, הקרב של הומורה בפרק 11 הייתה כל כך... *ך*).
האוסט היה מצוין (בעיקר מאגיה) והעלילה הייתה טובה ומלאה בטוויסטים. אז מה מונע ממני לתת לאנימה הזאת 10? ההתחלה והסוף כנראה. ההתחלה, שהייתה משעממת למדי (הכל בשביל התרגיל הפרסומי שהיה בפרק 3) והסוף שממש לא אהבתי. אם כל הכבוד לדעה של עדן, אני חושבת שהסוף היה מצוץ מהאצבע. זה הרגיש כאילו שברגע שהסוף נהיה שמח ומתוק מידי הם החליטו להוסיף עוד אוייבים חדשים ולהפוך את הסוף לסוף פתוח.
בסך הכל, אנימה טובה מאוד (למרות שהביקורת שלי מראה את הצד היותר שלילי של האנימה). 9/10.

מקווים שקראתם,