בזמן האחרון תקף אותי גל גדול של עצלנות, ובמקום לראות משהו שהוא טוב או רע מספיק בשביל לכתוב עליו פוסט, או אפילו לכתוב עוד פוסט לאוסאגי דרופ בספין צ'אן, מצאתי את עצמי כל היום ביוטיוב, צופה שוב ושוב בסרטונים של nigahiga (לפחות יש שם אסייתים! שמדברים אנגלית, אבל עדיין). בכל אופן, סופסוף מצאתי כוח לכתוב פוסט על מילניום אקטרס, סרט של סאטושי קון (3>) שראיתי ביחד עם אליה (333>).
אז קבלו פוסט לא ממש מושקע על סרט שמסיבה לא ברורה נמצא במקום 155 במאל.
בפוסט הזה אני אדבר על מאנוות, הלא הן קומיקסים קוריאנים. רגע לפני שאתם סוגרים את הדף מהחרדה מהמילה "קוריאנים", תנסו לקרוא עד הסוף. אז כן, גם אני לקחתי חלק קטן מה"מגפה" של הקוריאנים שהגיעה אל קהילת האוטאקו הישראלית, אבל בפוסט הזה אני לא אנסה לשכנע אותכם כמה שקוריאה היא מדינה נפלאה והיא דומה ליפן ושהקוריאנים חתיכים (וואו. הם ממש. אבל ממש חתיכים) כי יפן עדיין לוקחת חלק מרכזי בלב שלי. אבל, אני אוהבת גם את קוריאה, והדבר הראשון שגרם לי להיפתח לקוריאה זה המאנווה, ולכן אני אנסה לשכנע גם אותכם לנסות.
שמות נוספים:Neighborhood Story (סיפור שכונה).
מנגקה: Yazawa Ai (אי יאזאווה 333>)
מספר פרקים: 33 (לאנימה יש 50 פרקים).
ז'אנרים: רומנטיקה, קומדיה, שוג'ו.
מיקאקו (Mikako) חולמת להיות מעצבת אופנה, ולכן היא החליטה ללמוד בבית הספר לאומנויות יאזאווה (Yazawa) עם חבר הילדות שלה טסוטומו (Tsutomu). אבל, טסוטומו נראה כמו זמר מפורסם, ולכן הוא מושך יותר מדי תשומת לב מבנות (מה שמאוד מעצבן את מיקאקו), ובעיקר מבנות מכיתות יותר גבוהות. בגלל שמיקאקו לא מסוגלת להתמודד עם רגשותיה לטסוטומו, היא משקיעה את כל זמנה למועדון "שוק הפשפשים" שפתחה עם חבריה. אבל, מועדון זה הביא לה הרבה יותר קירבה לטסוטומו ממה שהיא חשבה.
